<h1>שו"ת הרמב"ם — פאר הדור סימן ל"ז</h1>
<h2>דף צז.</h2>
שאלה, בספר עבודה נמצא כתוב [פט"ו מהלכ' תרומות הי"ט], כלי שנתבשל בו תרומה אינו צריך הגעלה אלא מריקה ושטיפה. ועינינו לתשובת גאונינו מייחלות, כי לעניות דעתינו לא נתמעטה משאר קדשים כי לא למריקה ושטיפה יתרה, שהיא אחר הגעלת של כלים שנתבשל בהם קדשים צריך הגעלה, ולתרומה לא צריך, אבל בלא הגעלה ליכא מאן דמיקל. ולו שקול ישקל חפצי לראות בתשובות נצחות מאד מאחד מצעירי תלמידיך, ולהניס אותנו בשבעה דרכים, אז יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם, ויודו לד' חסדו בחצריהם ובטירותם, השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב. תשובה, זה שאמרתי אין כלי שנתבשל בו תרומה צריך הגעלה, בספר זרעים הוא אמור בהלכות תרומה, ולא מדיוקא דההיא מתניתא האמור שם בזבחים בפרק דם חטאת וכו' [צ"ו ע"ב] סמכתי זה, אלא על המשנה השניה בתרומות סמכתי, דהכי תנן [תרומות פי"א מ"ח], המערה מכד לכד והטיף ג' טיפין, נותן לתוכה חולין, הרכינה ומיצית הרי זו תרומה. וזהו פירושה, המערה כד שהיה בו שמן תרומה או יין תרומה עד שנתרוקן ופסק כל הניצוק, והתחיל המשקה לטוף טיפה אחר טיפה, אינו צריך להמתין עד שיפסקו כל הטיפין, אלא כיון שירדו שלש טיפין טיפה אחר טיפה דיו, ונותן לתוכה חולין מיד, ואין הצחצוחין הנשארים שם בכד מדמעין, ואם הרכינה על צדה אחר שנטפו שלש טיפין עד שנמשכו כל הצחצוחין שבכד, ונמצאו למקום אחד, אותו הנמצא תרומה. ממשנה זו דקדקתי שאין הקדרה הזו שנתבשלה בה תרומה צריכה הגעלה לחולין, אלא שטיפה בלבד. וקל וחומר הדברים, אם היין או השמן הנשאר בדפני הכד אינו מדמע, אף על פי שאילו הרכין הכד על צידה היה מתמצה ממנה תרומה המדמעת, וכל הצחצוחין הנשארין שם הן עצמן של תרומה, קל וחומר לתרומה שנבלעת בחרסית, שיעלה על הדעת שיצא אותו הנבלע וידמה שזה הנבלע בחרסית אין בו ממש ודאי, ולא היא מן התרומה, אלא המים שנתבשלה בהם התרומה הן הנבלעים בקדרה, ואין לאותו היוצא אם יצא ממש ולא טעם, ולפיכך אני אומר שאין הקדרה צריכה אלא רחיצה בלבד, ולא הצרכתי רחיצה אלא מפני שהיא על ידי האור להחמיר, אבל ליתן לה חולין צונן, אינה צריכה רחיצה, כמו המערה מכד לכד. זהו דעתי. מפני הלכה זו לא הצרכתיה הגעלה בדבר זה לתרומה.
